סקוט וינר מתמודד עם תגובת נגד בצעדת הטרנס

TL;DR

• סקוט וינר הוטרד בצעדת הטרנס של סן פרנסיסקו.
• מפגינים התעמתו איתו בשל עמדתו בנוגע לעזה.
• האירוע הזה מדגיש את העלייה באנטישמיות במרחבים להט״ביים.
• וינר הדגיש את ההבדל בין מחאה לבין הפחדה.
• אלימות פוליטית משפיעה יותר ויותר על מועמדים להט״ביים.

בתפנית מפתיעה של אירועים בצעדת הטרנס של סן פרנסיסקו, סנאטור מדינת קליפורניה סקוט וינר מצא את עצמו במרכז עימות לוהט שאילץ אותו לעזוב את ההתכנסות. וינר, הידוע בתמיכתו הנחרצת בזכויות להט״ב, נתקבל בעוינות מצד מפגינים שהקיפו אותו כשניסה לצאת מדולורס פארק. תיעוד הווידאו לוכד את הרגע המתוח שבו המחוקק היהודי וההומו הגלוי הותקף מילולית, כאשר המפגינים גם יצרו מגע פיזי.

וינר, שהשתתף בצעדת הטרנס במשך יותר משני עשורים, הביע את אכזבתו בפוסט באינסטגרם, שבו כתב, "אני משתתף מדי שנה בסולידריות עם האחים והאחיות הטרנסיים שלנו, שמתמודדים עם איומים קיומיים מצד קיצונים מהימין, כולל הנשיא." השנה, עם זאת, הוא חש מחויב לעזוב בשל ההתנהגות התוקפנית שהופנתה כלפיו.

כשעבר דרך הפארק, קבוצת מפגינים החלה לצעוק עליו, מה שהוביל לסצנה כאוטית שבה הוא הוקף והוטרד הן מילולית והן פיזית. "הם אמרו דברים על ‘המפעילים הישראלים’ שלי, לצד עוד שלל אמירות לא מדויקות, קיצוניות ומתועבות," סיפר וינר. ההטרדה החריפה עד לנקודה שבה הוא חש שאינו בטוח להישאר באירוע, ובכך סימנה את הפעם הראשונה שבה החמיץ את הצעדה מאז הקמתה ב-2004.

צעדת הטרנס של סן פרנסיסקו היא לא רק חגיגה; זהו מפגש חיוני עבור אנשים טרנסג׳נדרים ולא-מתאימים לנורמות מגדריות, המשמש כמחאה, טקס אבל ומפגש משפחתי. עם זאת, הצעדה השנה התרחשה על רקע הסלמה בתקיפות על זכויות טרנסג׳נדריות ברחבי המדינה, כולל מאמצי חקיקה המכוונים לטיפול מאשר-מגדר ולשירותים במרחב הציבורי.

העימות של וינר מדגיש גם שבר מטריד בתוך מרחבים פרוגרסיביים ולהט״ביים. הכעס שהופנה אליו לא נבע רק מהרקורד החקיקתי שלו בנושאי טרנס, שרבים מכירים בו כחיובי, אלא גם מעמדותיו ביחס לסכסוך המתמשך בעזה. אחד המפגינים נשמע אומר, "אתה כבר לא שייך כאן, סקוט," ובמקביל מכיר בתרומתו לזכויות טרנס. המסרים המעורבים משקפים מפגש מורכב ולעיתים כואב של פוליטיקת זהויות.

וינר סימן קו ברור בין מחאה לגיטימית לבין הטרדה, ואמר, "אין לי שום התנגדות לכך שמישהו לא יסכים איתי, יתנגד לי, או ימחה נגדי. כל אלה הם חלק מרכזי בדמוקרטיה. אבל כאשר התנגדות ואי-הסכמה הופכות להטרדה, כולל להקיף אותי, לגעת בי, או לנסות לדחוק אותי פיזית מתוך אירוע ציבורי, זה כבר חוצה קו." את הדברים הללו חיזק חבר הקונגרס האמריקאי קווין מולין, שגינה את האירוע כבלתי מתקבל על הדעת והדגיש את הצורך בנימוס אנושי בסיסי בשיח הפוליטי.

בעוד הקהילה הלהט״בית מנווטת במים הסוערים הללו, האירוע משמש תזכורת חדה לאתגרים שעומדים בפני מי שמעזים להשמיע קול או לכהן בתפקיד ציבורי. דו״ח עדכני של להטב"ק Victory Institute חשף כי כמעט 90% מהמועמדים הלהט״ביים הביעו חשש מהטרדה או מאלימות במהלך קמפיין הבחירות. מגמה מדאיגה זו מעלה שאלות קריטיות בנוגע לבטיחות וליכולת הקיום של ייצוג להט״בי בפוליטיקה.

בעקבות העימות, קולות מתוך הקהילה, כולל פעילים וארגונים, קראו להתמודדות עם אנטישמיות במרחבים להט״ביים. שרלוט קלימר, פעילה טרנסג׳נדרית בולטת, כינתה את האירוע "מגעיל, מזעזע ובלתי מתקבל על הדעת," והדגישה שהעוינות שהופנתה כלפי וינר נבעה משנאה כלפי יהודים ולא מביקורת לגיטימית על מדיניותו.

ככל שהאבק מהאירוע שוקע, מתברר יותר ויותר שהמאבק למען זכויות להט״ב שזור בסוגיות רחבות יותר של זהות, ביטחון וכבוד בתוך הקהילות שלנו. אם נאפשר לזעם להאפיל על הערכים שלנו, אנו מסתכנים בפגיעה בעקרונות עצמם שמאחדים אותנו במאבק לצדק ושוויון.