דו"ח הבית הלבן מכוון נגד הסמית'סוניאן בשל תערוכות על להט"ב ודראג

דו"ח חדש של הבית הלבן מותח ביקורת על אופן ניהולו של המוזיאון הלאומי להיסטוריה אמריקאית בידי מכון הסמית'סוניאן, ומתמקד בין השאר בתערוכות ובחומרים המתייחסים לאמני דראג, לדמויות להט"ב ולקהילות מודרות אחרות.

דו"ח המועצה למדיניות פנים, שכותרתו “Saving America’s Story,” אומר שהמוזיאון “נלכד” בידי מה שהוא מכנה “מסגרת אינטלקטואלית המושרשת במרקסיזם”, ומאשים אותו בשימוש במסגרת הזו כדי “לשנות באופן רדיקלי את החברה באמצעות חשיפתן ואתגורן של מה שמכונה מערכות דיכוי ‘חופפות’.”

בין המטרות הספציפיות נמצאים תלבושות מהמחזמר של ברודווי Hamilton, סרטון שלפי הדו"ח כולל מלכות דראג ומציג חומר מרמז מינית לילדים, ועיצוב שער של זין הפמיניסטי Girl Germs משנות ה-90 שבו נראות שתי נשים עירומות מחבקות זו את זו.

הדו"ח גם מותח ביקורת על המוזיאון בשל הצגת סיפורים על קהילות מודרות. לטענתו, התערוכות הללו באות על חשבון חומר שהיה יכול לעורר השראה בקרב צעירים באמצעות יותר היסטוריה על גברים לבנים הטרוסקסואלים.

ארגון ההיסטוריונים האמריקאים דחה את הדו"ח כדוגמה לחריגה מסמכות של הרשות המבצעת הקשורה לסדר היום הפוליטי של הנשיא דונלד טראמפ.

“המוזיאון הלאומי להיסטוריה אמריקאית מפרש את ההיסטוריה של אמריקה באמצעות האוסף העצום שלו; מטרת הדו"ח הזה היא להעניש אותו על כך שהוא עושה זאת באופן שהופך את ההיסטוריה של ארה"ב לנגישה ומשקפת את כל האמריקאים,” נכתב בהצהרת OAH. “הדו"ח הוא רק הפרק האחרון במסע רחב ושיטתי יותר, שכעת מכוון נגד מוסד שמעולם לא נועד לתת דין וחשבון לממשל יחיד. כפי ש-OAH אמר בעבר, לאף נשיא אין סמכות להכתיב את תוכן התערוכות של הסמית'סוניאן.”

הדו"ח תוקף את הנהגת הסמית'סוניאן על הקמת מרכז להיסטוריה משקמת, שנועד לכלול “אנשי BIPOC (שחורים, ילידים ואנשים אחרים מקהילות צבע); אנשים להט"ב (המזהים כלסביות, הומואים, ביסקסואלים, טרנסג'נדרים, קווירים ועוד) ואנשים בעלי זהויות מצטלבות בתוך קהילות אלה.”

לטענתו, גישה זו מעניקה עדיפות ל“כמעט כל קבוצה מלבד אמריקאים לבנים הטרוסקסואלים.”

במקום אחר, הדו"ח מאשים את הנהגת הסמית'סוניאן ב“אקטיביזם בעד הפלות.” זאת אף שתערוכות ההפלות של המוזיאון מציגות במפורש גם תומכים וגם מתנגדים לזכויות הפלה. הוא גם מתנגד להצהרה אישית של מנהלת המוזיאון, אתיאה הארטיג, המגנה את החלטת בית המשפט העליון מ-2022 שביטלה את Roe v. Wade.

חלק גדול מהביקורת מופנה אל Hamilton, המחזמר שזכה בפרס טוני על אלכסנדר המילטון. הדו"ח מותח ביקורת על טקסט הסבר בתערוכת “Entertainment Nation” במוזיאון, המתאר אותו כ“אבי מייסד בעל השפעה ופגמים”, ואומר כי הדבר כנראה נבע מהיותו בעל עבדים, אף שהדו"ח אינו מספק מקור לטענה זו.

הוא גם טוען שהמופע משמיט את תפקידו המרכזי של המילטון בהקמת אמריקה ובתהליך התפתחותה המוקדם. המחזמר עצמו אינו מזכיר שהמילטון היה בעל עבדים, נושא שהיסטוריונים דנו בו, אף שהמילטון היה גם מבקר של העבדות.

הביקורת מתרחבת לחלקים אחרים של אותה תערוכה, כולל אזכורים ל“זמר בלוז ביסקסואלי, שחקנית לסבית, כוכבת קולנוע משוחררת מינית, ‘אייקון’ להט"בי, כוכבת טלוויזיה לסבית, שחקן בייסבול הומו בליגת הבייסבול הבכירה, ושחקנית כדורגל קווירית.”

המחלוקת היא האחרונה במאבק רחב יותר על האופן שבו מוסדות פדרליים מציגים את ההיסטוריה של ארה"ב ואילו קהילות זוכות למרכזיות בנרטיבים האלה. עבור אנשים להט"ב, לשאלות הללו יכולה להיות השפעה על השאלה אם ההיסטוריות שלהם נתפסות כחלק בלתי נפרד מהסיפור הלאומי או כתוספות שיש למזער או להסיר.