TL;DR

  • שני ספרים חדשים מתמקדים בקולנוע טרנסי וביסקסואלי.
  • הספר "Trans Cinema" מאת לורה הוראק חוקר ייצוג טרנסי.
  • הספר "Cinemas of Bisexual Transgression" מאת ג׳ייקוב אנגלברג מאתגר נורמות.
  • שני המחברים קוראים להבנה רחבה יותר של מדיה להט״בית.
  • היצירות הללו שואפות לעצב מחדש שיחות תרבותיות סביב קוויריות.

תחזיקו את הפופקורן, יקיריי, כי עולם לימודי הקולנוע הלהט״בי עובר מהפך נוצץ! שני ספרים חדשים כאן כדי לטלטל את העניינים ולהגדיר מחדש את האופן שבו אנחנו רואים קולנוע קווירי. קודם כול, יש לנו את Trans Cinema: Remaking Communities, Identities, and Worlds מאת לורה הוראק המבריקה. היהלום הזה צולל עמוק אל העולם התוסס של יצירה קולנועית טרנסית, דוחף גבולות ומאתגר את הסטטוס קוו. הוראק, פרופסורית ללימודי קולנוע באוניברסיטת קרלטון ומנהלת ה-Transgender Media Lab, שואלת שאלה בוערת: "What do trans-made films do?" ולדובדבן שבקצפת, יש לה תשובות.

הוראק טוענת שיצירה קולנועית טרנסית אינה רק עניין של ייצוג; מדובר ביצירת עולמות חדשים של אפשרות. "Trans filmmaking can create new worlds of possibility, new glimmers of possible lives," היא כותבת. והיא לא רק מדברת—הספר שלה מלא בהיסטוריות עשירות של ייצוג טרנסי בתקשורת המיינסטרים ובקולנוע עצמאי. היא מכסה הכול, מפסטיבלי קולנוע טרנסיים ועד לנרטיבים המורכבים שיוצרי קולנוע טרנסים חוקרים היום.

אבל רגע, יש עוד! הכירו את ג׳ייקוב אנגלברג עם עבודתו הפרובוקטיבית, Cinemas of Bisexual Transgression. הספר הזה הוא חקירה שובבה של ייצוג ביסקסואלי על המסך, עם התמקדות בדמויות ששוברות את כל הכללים. אנגלברג צולל אל המושג של "bisexual transgression"—תחשבו על דמויות שמתריסות נגד נורמות חברתיות ומאתגרות את הבינאריות של סטרייט-גיי. הוא טוען שהייצוגים האלה מציעים הצצות לעולם שבו ביסקסואליות אינה סתם מחשבה בדיעבד אלא חוט עלילתי מרכזי.

הכתיבה של אנגלברג חריפה בדיוק כמו שהיא תובנתית. הוא פותח בניתוח נועז של סצנת סרט ידועה לשמצה, ומכין את הקרקע לדיון על תשוקה שחוצה מגדר. "The ass has no gender," הוא מתבדח, ומזכיר לנו שמורכבויות המיניות הן הכול חוץ משחור ולבן. החקירה שלו את הביסקסואליות בקולנוע היא תוספת נחוצה מאוד ללימודי קולנוע קווירי, תחום שלעתים קרובות התעלם ממנה.

גם הוראק וגם אנגלברג אינם כותבים רק לשם האקדמיה; הם בשליחות לשנות שיחות תרבותיות על מדיה בי וטרנסית. הם רוצים שנעבור מעבר לדיכוטומיה המיושנת של חיובי/שלילי, שלעתים קרובות מכתימה דיונים על ייצוג להט״בי. במקום זאת, הם מעודדים אותנו לחשוב באופן ביקורתי על האופן שבו הסרטים האלה מעצבים את ההבנה שלנו לגבי זהות, קהילה ותשוקה.

הספר של הוראק בנוי בשני חלקים: Foundations ו-Key Themes. חלק ה-Foundations מניח את התשתית עם היסטוריות עשירות של ייצוג טרנסי, בעוד הפרקים ב-Key Themes מעמיקים בנושאים כמו קהילה, משפחה, והמורכבויות של גילום גוף ומעבר. כל פרק הוא אוצר של תובנות, עם המלצות לצפייה למי להוטים לצלול עמוק יותר אל עולם הקולנוע הטרנסי.

אנגלברג, מצד שני, נוקט גישה אקדמית יותר, אך הטיעונים שלו אינם פחות משכנעים. הוא מאתגר את העדשה המונוסקסיסטית ששלטה בלימודי הקולנוע הקווירי, ודוחק בקוראים לאמץ פרספקטיבה ביסקסואלית כדי להבין באמת את הניואנסים של המיניות על המסך. הניתוח שלו של ביסקסואליות כעדשה להבנת קולנוע קווירי הוא פורץ דרך, והפרובוקציות השובבות שלו שומרות על הקוראים מעורבים ומטילים ספק.

יחד, Trans Cinema ו-Cinemas of Bisexual Transgression אינם רק ספרים; הם קריאות לפעולה עבור חוקרים ומעריצים כאחד. הם קוראים לנו לאמץ הבנה מכילה יותר של מדיה להט״בית ולהכיר בתרומות החיוניות של יוצרים טרנסים וביסקסואלים. כפי שהוראק אומרת באופן נוגע ללב, "Trans-made media is all the more important during this time of crisis—to tell the truth about the world and keep remembering what else has been and imagining what else could be." אז קחו את הספרים האלה, אספו את החברים שלכם, ובואו נתחיל שיחה על העתיד של הקולנוע הקווירי, שיחה שהיא תוססת ומגוונת כמו הקהילה עצמה.

מה דעתך?
אודות הכותב/ת

אמילי צ'ן

אמילי צ'ן היא עיתונאית פיננסית המתמחה במגמות כלכליות המשפיעות על קהילת הלהט״ב. עם רקע בכלכלה מ-MIT ותודעה אנליטית חדה, אמילי מציעה נקודת מבט ייחודית על חדשות פיננסיות, ומתמקדת באופן שבו מדיניות פיסקלית משפיעה על יחידים…

סיפורים נוספים →