רומן חדש מדמיין מחדש את חייה הפרטיים של קתרין הפבורן על רקע שמועות ישנות על מיניותה

רומן חדש מחזיר את חייה הפרטיים של קת'רין הפבורן אל מרכז תשומת הלב.

The Original של פריה פארמר אינו ביוגרפיה של אייקון הוליוודי. זהו יצירת סיפורת היסטורית הנשענת על תכתובות, ראיונות ותיעודים אחרים כדי לדמיין את העולם הרגשי שמאחורי אחת הדמויות הציבוריות המתמשכות ביותר של הקולנוע הקלאסי.

הספר מגיע על רקע היסטוריה ארוכה של ספקולציות בנוגע למיניותה של הפבורן. במשך שנים נפוצו שמועות שלפיהן הייתה בעלת מיניות נזילה, והרומן מציג את השאלות האלה כחלק מן התעלומה הרחבה יותר סביב פרפורמרית שבילתה עשרות שנים בבנייתה והגנתה על פרסונה נשלטת בקפידה.

הביקורת על הכתבה טוענת שהספר ימשוך במיוחד קוראים שאוהבים את הוליווד הקלאסית והיסטוריה קווירית, בין השאר משום שהוא משתמש בסיפורת כדי למלא פערים שהותירו ההצהרות הפומביות של הפבורן עצמה והרשומה ההיסטורית.

רגע ילדות שמעצב את הדיוקן

אחת הסצנות המוקדמות ברומן מתמקדת בקיץ שבו הפבורן בת העשר גוזרת את שערה האדום הארוך. אחיה טום, בן 12, מסדר בסופו של דבר את התוצאה הלא אחידה, והרגע הופך לסימן מוקדם לסגנון הבוצ'י שתשכלל מאוחר יותר על המסך ב-Sylvia Scarlett בשנת 1935.

כאשר הילדים מגיעים לארוחת הערב, התגובה של הוריהם מסייעת להגדיר את הדינמיקה המשפחתית שהרומן מבקש ללכוד. אביה של הפבורן מגיב בחדות, ואילו אמה, קיט, מציעה תמיכה. קיט נעשתה מאוחר יותר לראש איגוד זכות הבחירה לנשים בקונטיקט.

הביקורת אומרת שהסצנה הזו מסייעת למסגר את המסע הרגשי של קייט, שמסומן אז בטרגדיה ובטראומה שמלווים אותה מברודוויי להוליווד וחזרה.

לורה הרדינג, לדלו סמית' והסיפור הרשמי

לרומן יש גם מקום מרכזי ללורה הרדינג, המתוארת כיורשת מרחוב פיפת' אבניו ושחקנית שואפת, ומוצגת כאהבתה הראשונה של הפבורן וכבת לוויה ממושכת במהלך הקריירה המוקדמת שלה. הביקורת אומרת שאין בספר שום עמימות בנוגע לקשר הזה.

גם נישואיה של הפבורן ללדלו אוגדן סמית', הידוע כלדדי, הם חלק מן הסיפור. הכתבה אומרת שהוא סידר גירושים מנוהלים בקפידה במקסיקו אחרי שש שנות נישואים, כדי שהפבורן תוכל להישאר רווקה בעיני מעריציה.

מכאן ואילך, אומרת הביקורת, חייה הרומנטיים של הפבורן כללו מערכות יחסים עם הסוכן שלה, לנד היינוורד, ועם הווארד יוז, גם כאשר דמותה הציבורית נעשתה נוקשה יותר ויותר וממוקדת בקריירה.

התדמית הזו קיבלה חיזוק במשך עשרות שנים על ידי פרשנות שהציגה את טרייסי כאחת מאהבותיה הגדולות. בזיכרונותיה מ-1991 Me, הפבורן הכירה בשמועות על לורה, אך אמרה: “הייתה שמועה חזקה מאוד שהיינו לסביות.” הביקורת אומרת שהרומן של פארמר מערער את טענתה של הפבורן שלא ידעה על הספקולציות.

מדוע ההיסטוריה עדיין מהדהדת

הכתבה גם טוענת שהסיפור חשוב מעבר להפבורן עצמה. היא אומרת שאמריקאים להט״בים עדיין עובדים על השבת היסטוריה שנמחקה, וכי הרומן תורם למאמץ הזה בכך שהוא חושב מחדש על אחת הנשים המפורסמות ביותר בקולנוע דרך עדשה היסטורית קווירית.

במקביל, הכתבה מציינת שהפבורן מעולם לא תמכה בפומבי בשחרור לסבי או הומואי, אף ששיחקה גבר ב-Sylvia Scarlett ובילתה שנים במתחם של הבמאי ג'ורג' קיוקור בלוס אנג'לס. הביקורת מציעה שהסיפורת של פארמר מסייעת לחשוף את המרחק בין הפרסונה שהפבורן מכרה לבין החיים שאולי באמת חיה.

פארמר אמרה כי היא נמשכה ל“מרחבים השליליים של תכתובות חסרות או מקוטעות”, וכי התעניינה ב“מה שאולי היה קורה”. הרומן, אומרת הכתבה, בנוי סביב הרעיון הזה: הפשרות שאנשים עושים כדי לחיות את החיים שהם רוצים ליצור.

בראיון עם ברברה וולטרס כשהייתה בת 84, הפבורן דחתה שאלות על שנות הוליווד המוקדמות האלה ותיארה את עצמה כ“בעלת כיוון אחד” וכ“קיצונית מאוד בנקודת המבט שלי.” הביקורת אומרת שהרומן ממלא את השתיקה שנותרה מאותו סוג של מיתולוגיזציה עצמית.

בהעמדת האגדה הציבורית של הפבורן לצד השאלות הבלתי פתורות סביב חייה הפרטיים, The Original מזמין את הקוראים להביט שוב בכוכבת שתדמיתה נבנתה בקפידה לא פחות מכל תפקיד ששיחקה.