דעה: האם הארי סטיילס פשוט מבצע קווירבייטינג מוצלח?

ראיון חדש עם הארי סטיילס עורר זעם ברשתות החברתיות בעקבות הערותיו על סצנות המין בסרטו הקרוב 'My Policeman'. כתוצאה מכך, הוויכוח הישן על קווירבייטינג צף מחדש, וסטיילס מואשם בניצול קהילת ה-להטב"ק. ובצדק רב.

הזמר של "As It Was" מגלם שוטר הומו בשנות ה-50, שמתקשה לשמור על נישואיו בעודו מנהל רומן עם בן מינו, דבר שהיה בלתי חוקי באנגליה באותה תקופה.

בראיון למגזין Rolling Stone, הוא הסביר עד כמה היה חשוב לו שסצנות המין בסרטו החדש יהיו "רגישות" ו"אוהבות": "הרבה ממין-ההומואים בסרט הוא פשוט שני בחורים שעושים את זה, וזה סוג של מסיר מזה את הרוך," הוא אומר. "אני מניח שיהיו אנשים שיצפו בזה ושחיו לגמרי בתקופה שבה להיות הומו היה לא חוקי.”

במהלך הראיון, סטיילס גם התייחס להשערות העזות של הציבור בנוגע למיניותו, וטען כי הוא מוצא את הערותיהם של אנשים על הזהות שלו מטופשות, ואמר:   “לפעמים אנשים אומרים, ‘היית רק עם נשים בפומבי,’ ואני לא חושב שהייתי בפומבי עם מישהו. אם מישהו מצלם אותך עם מישהו, זה לא אומר שאתה בוחר לנהל קשר פומבי או משהו כזה.”

תגובתו עוררה דיונים רבים ברשת, כשאנשים טוענים שהארי סטיילס שוב מסרב לענות על שאלות בנוגע למיניותו שלו, ובו בזמן מושך אחריו את קהל ה-להטב"ק שלו ומפיק רווח מדמותו הציבורית החזקה באמצעות לבישת אופנה אנדרוגינית ומוגזמת, שלעתים קרובות נקשרה לקהילת ה-להטב"ק.

למרות הסולידריות שלו עם הקהילה, המיניות המכוונת-מעורפלת של סטיילס מתבררת בפועל כנורמטיבית. ספקות לגבי הנטייה הלא-הטרוסקסואלית שלו נבעו מזיווג בדוי שיצר הפאנדום של 'One Direction' בינו לבין חבר הלהקה לואי טומלינסון. עם זאת, מערכות היחסים הידועות שלו היו כולן עם נשים.

המיניות של סטיילס היא אחד הדברים הבודדים שהוא טוען שיש לו עליהם שליטה כאיש ציבור. למרות העמדה הזו, מערכת היחסים שלו עם השחקנית והבמאית אוליביה ויילד תועדה היטב בעיתונות מאז 2021, והוא והיא צולמו ונצפו יחד באירועים פעמים רבות.

בהקשר הזה, האשמת הקווירבייטינג עולה שוב, שכן סטיילס, שמעולם לא הצהיר בפומבי על נטייתו המינית, ידוע בכך שהוא מוביל אחריו את קהל המעריצים ה-להטב"ק שלו באמצעות לבישת תלבושות פרובוקטיביות, ראוותניות, ומפגין קשר שובב עם הביטוי המגדרי שלו. 

אבל מהו בדיוק קווירבייטינג? ולמה עושים את זה בכלל? הנה מה שצריך לדעת על אסטרטגיית ההטעיה והמשיכה.

קווירבייטינג 101: מהו קווירבייטינג?

המונח קווירבייטינג, הידוע גם כ"פיתיון קווירי", מתייחס לאסטרטגיית שיווק המבוססת על הרמיזה לשילוב דמות להט"ב או מערכת יחסים הומוסקסואלית בסיפור שבסופו של דבר אינה מיוצגת נאמנה. אף שהתקווה הכוזבת הזו מושכת קהל משותף, העלילה עדיין מתוכננת עבור המבט ההטרוסקסואלי הנורמטיבי.

מה מזיק ב"פיתיון קווירי" הוא שהוא פטישיסטי ומייצר סטריאוטיפים לא מציאותיים ושטחיים שמוצאים חן בעיני השיח הנורמטיבי. הוא גם יוצר תסכול אצל אנשים להט"ב+ שקוראים לייצוג אותנטי יותר בכל תחומי התרבות. בהקשר הזה, עם זאת, סטיילס אינו הדוגמה היחידה לאמן גבר סיסג'נדר ששימש מודל לתעשייה, לתקשורת ולציבור הרחב. Bad Bunny, טיילר, ה-Creator, ג'יידן סמית', וגם דמיאנו דוד הפופולרי לאחרונה (הסולן של להקת הרוק האיטלקית Måneskin), נתפסים כולם באופן דומה. לכולם משותף השימוש בעמימות מינית ואסתטית כדי לבנות את דמותם.

אף על פי שרוב קהל המיינסטרים של הפופ מגן על קיומם של פרופילים מסוג זה במוזיקה כסיוע לראייתן של דרכי הוויה לא-נורמטיביות וכקידום חופש רב יותר, האור של השפעתם מטיל גם צללים.

בעוד האמנים הללו נהנים מהתהילה שמביאה להם הדימוי האמנותי פורץ הדרך שלהם, וגם מהשקט הנפשי שמגיע מכך שאינם צריכים להתמודד עם אפליה יומיומית, היציאה מהארון, הביטוי החופשי של עצמם והחיבור להמונים – עדיין מהווים אתגר ממשי לאמנים מקהילת ה-LGTB+. ולמרות שהציפורניים של הזמרים אולי צבועות, השיח האוניברסלי היחיד במוזיקה עדיין נשאר גברי והטרונורמטיבי.

קווירבייטינג = ניכוס תרבותי

למרבה הצער, קווירבייטינג אינו קיים רק בתעשיית המוזיקה, ותופעה זו יכולה להימצא בצורות שונות לאורך התרבות, כולל ספרות נוער פופולרית. גל של ספרות רומנטית להומואים לנוער שטף את ארה"ב ואת כל תעשיית הספרים העולמית בחמש השנים האחרונות – והם פופולריים מאוד. 

'Here's to Us,' מאת בקי אלברטלי ואדם סילברה, 'Heartstopper,' מאת אליס אוסמן, ו-'The Blueprint,' מאת S.E. Harmon הן רק שלוש דוגמאות לרומנים רומנטיים על התבגרות שבהם כל הדמויות הראשיות מזוהות כ-להטב"ק. אבל אל תתנו לזה להטעות אתכם: אלה אינם ספרי נישה, כפי שמעידה נוכחותם הקבועה ברשימות רבי-המכר של הניו יורק טיימס ועיבודים נוכחיים ועתידיים לטלוויזיה ולסרטים.

הצלחת הספרים אינה מוטלת בספק; עם זאת, יש משהו מפתיע בזהות המחברים: ברובם מדובר בנשים; ליתר דיוק, בנשים לבנות הטרוסקסואליות. נתון מפתיע נוסף משלים את התמונה: 87% מהקוראים של הרומנים האלה הם נשים. אלה ספרים שנכתבו על ידי נשים ולמען נשים שמזדהות כהטרוסקסואליות.

אבל למה לכל הרוחות כל כך הרבה נשים מתעניינות בכתיבה ובקריאה של רומני אהבה הומוסקסואליים בימים אלה? זה כמובן קווירבייטינג. ולפי איך שאני רואה את זה, קווירבייטינג הוא פשוט עוד צורה של ניכוס תרבותי, מונח המתאר מצבים שבהם רכיבים תרבותיים מועתקים מתרבות מיעוט על ידי בני תרבות דומיננטית, תוך שימוש בהם מחוץ להקשרם התרבותי המקורי.

באופן אישי, נמאס לי מזה. ההיסטוריה של הקהילה שלנו עשירה בשנים ארוכות של פחד, הסתרה ובושה שסבלנו מהן כתוצאה מהיחס שקיבלנו מהאוכלוסייה ההטרוסקסואלית הדומיננטית, והעובדה שאנו סוף-סוף מסוגלים לבטא את עצמנו בדרך שאנו רוצים בימינו אינה טרנד – זו דרך החיים שלנו.

בילי פורטר היה זה שביטא בצורה המדויקת ביותר את הבעיה בניכוס התרבותי הידוע כקווירבייטינג, והוא אף התנצל בפני סטיילס על כך שהאשים אותו בכך בראיון למגזין The Times ב-17 באוקטובר 2021: “זה פוליטיקה בשבילי. זה החיים שלי. נאלצתי להילחם כל חיי כדי להגיע למקום שבו אלבש שמלה באוסקרים ולא אתקע עכשיו. כל מה שהוא צריך לעשות זה להיות לבן והטרוסקסואל.”

בסופו של יום, שאלות רבות נותרות: האם הארי סטיילס מבצע קווירבייטינג כדי להשיג תהילה ותפארת? או שמא אנחנו פשוט מפקחים על הביטוי הקווירי של מישהו? האם אדם זה, שלא בנוח לו להגדיר את עצמו, צריך לשקול את המשיכה המינית שלו משום שהוא אמן פופ צעיר, עדכני ומפורסם?

קשה לי לענות על שאלות כאלה, כשם שקשה לי להתעלם מהעובדה שברוב המובנים, מדובר בשירות שמועיל לקהילה שלנו. נכון, אנחנו מדברים על גברים סטרייטים שצובעים את הציפורניים שלהם ולובשים שמלות בצבעים עזים, או אפילו מנשקים את הרקדנים שלהם על הבמה מול מיליוני צופים ברחבי העולם, אבל דבר אחד ברור: האופן שבו האמנים האלה מאתגרים תפקידי מגדר או תפקידים מיניים משפיע על מה שאנשים חושבים עלינו. ובסופו של דבר, זה דבר טוב, לא?