הגיבורים הקווירים הנסתרים של יום הזיכרון

TL;DR

• חיילים קווירים עיצבו את ההיסטוריה הצבאית האמריקאית.
• סיפורו של לאונרד מטלוביץ' מדגיש את המאבק להכרה.
• יום הזיכרון מכבד את כל החיילים שנפלו, כולל חיילים קווירים.
• ההיסטוריה הקווירית של הצבא נמחקת לעיתים קרובות.
• עלינו להכיר בתרומות הקוויריות ולחגוג אותן.

בעודנו מתכנסים לזכור את הנשמות האמיצות ששירתו את המדינה הזו, הגיע הזמן להפנות זרקור לקבוצה שלעיתים קרובות מתעלמים ממנה: החיילים הקווירים שלנו. ממלחמת העצמאות ועד סכסוכים בימינו, אמריקאים קווירים היו חלק בלתי נפרד מהמרקם הצבאי, גם כאשר תרומותיהם נמחקו באופן שיטתי. ביום הזיכרון הזה, בואו נכבד את הקרבתם ונכיר במקום הראוי להם בהיסטוריה.

קחו, למשל, את הברון פרידריך וילהלם פון שטויבן, גנרל פרוסי שמילא תפקיד מכריע בהפיכת הצבא הקונטיננטלי במהלך המהפכה האמריקאית. הוא לא רק הביא מומחיות צבאית, אלא גם הביא את כלב הוויפט האיטלקי שלו, אזור, ותחושת גאווה בזהותו. המורשת שלו שזורה ממש במרקם האימון הצבאי האמריקאי של ימינו, אך רבים היו מעדיפים לשכוח שאדם קווירי סייע להניע את הקמת צבאה של האומה.

נקפוץ לשנות ה-70, ונפגוש את לאונרד מטלוביץ', ותיק מלחמת וייטנאם ששוחרר מהצבא בשל היותו הומו גלוי. על קברו בבית הקברות הלאומי ארלינגטון חקוקות המילים הנוקבות: "כששירתתי בצבא, נתנו לי מדליה על הריגת שני גברים ושחרור על כך שאהבתי אחד." סיפורו של מטלוביץ' הוא תזכורת כואבת להקרבותיהם של אנשי שירות קווירים, שנלחמו באומץ רק כדי להידחות בידי אותה אומה שהגנו עליה.

לאורך ההיסטוריה, אינספור אנשים קווירים לבשו מדים, מחיילי האיחוד במלחמת האזרחים ועד האחיות ששירתו בשתי מלחמות העולם. רבים מסיפוריהם נותרו ללא תיעוד, ומורשתם קבורה לצד אותן קברות שאנו מקשטים ביום הזיכרון הזה. הרדיפה הלבנדרית של שנות ה-50 ראתה טיהור של אלפי עובדי ממשלה, כולל ותיקים, מעבודותיהם בשל נטייתם המינית. הם נלחמו למען מדינה שלימים הפנתה להם עורף, אירוניה קורעת לב שעדיין מהדהדת היום.

כשאנו מניחים דגלים על קברי מי שנלחמו למען חירותנו, הבה נזכור ש"נפלו" אין פירושו רק אלה שנהרגו בקרב. פירושו גם אלה שנמחקו מההיסטוריה, ונשללה מהם הכבוד להיות מוכרים כפי שהיו. החיילים הקווירים ששירתו באומץ ראויים לכבודנו ולהנצחתנו.

השנה, כשאנו מכבדים את הנופלים, בואו גם נעמוד בסולידריות עם הקהילה הקווירית, ונכיר בתרומותיה ובהקרבותיה. ייתכן שמשרד ההגנה ירצה למחוק את קיומם, אבל אנחנו יודעים טוב יותר. הרפובליקה אינה מתפקדת באמצעות מחיקת ההיסטוריה; היא משגשגת באמצעות הכרה בכל מי שתרם למורשתה.

אז כשאתם משתתפים במצעדים ובטקסים ביום הזיכרון הזה, קחו רגע להרהר בחיילים הקווירים שעמדו כתף אל כתף עם חבריהם, שנלחמו למען אותם אידיאלים של חירות וצדק. סיפוריהם הם חלק מהנרטיב האמריקאי, והגיע הזמן שניתן להם את ההכרה המגיעה להם. בואו נכבד את הגיבורים הקווירים שלנו—החיים והמתים—כי יום הזיכרון הזה שייך להם לא פחות מאשר לכל אדם אחר. הרפובליקה חבה להם זאת לפחות.