חקיקה נגד טרנסג'נדרים מהדהדת ביום הזיכרון

ראלי, צפון קרוליינה (AP) — מאמצים מתמשכים של בית המחוקקים של צפון קרוליינה להגביל את חייהם של טרנסג'נדרים הטילו צל על קולום בראדפורד בזמן שגדל בצ'אפל היל, וליוו אותו לאורך מסעו לגילוי עצמי, ליציאה מהארון ולהשגת הטיפול הרפואי המאשר-מגדר שהנער בן ה-16 מייחס לו הצלת חיים.

אחרי שהרפובליקנים סחפו את מרבית הבחירות ברמת המדינות החודש, בראדפורד ותושבים טרנסיים ואחרים שאינם מתיישבים עם מגדרם מתכוננים לאפשרות של חקיקה חדשה או חקיקה שהוצגה מחדש, המכוונת לאנשי להטב"ק, ובמיוחד לאנשים טרנסיים, ושעשויה לשרוד וטו של המושל הדמוקרטי רוי קופר אם הרפובליקנים יצליחו לגייס די תומכים.

“לפני שיצאתי מהארון, חשבתי על החוקים האלה, והייתי כזה, אני יודע שאני זכר, אבל האם אני באמת רוצה להתמודד עם זה?” אמר בראדפורד. “האם אני לא יכול פשוט לחזור לתקופה שבה הייתי תמים ולא נגוע בשנאה?”

ניצחונות של הרפובליקנים בבתי המחוקקים ברחבי המדינה בבחירות האמצע של החודש מהדהדים עבור אנשים טרנסיים, כשהם מציינים ביום ראשון את יום הזיכרון לטרנסג'נדרים, ציון בינלאומי המוקיר את קורבנות האלימות נגד טרנסג'נדרים ומעלה מודעות לאיומים שאנשים טרנסיים מתמודדים עמם.

ההדים עזים במיוחד בצפון קרוליינה, שסיפקה את התבנית לגל הנוכחי של חקיקה נגד טרנסג'נדרים ברחבי המדינה כאשר, ב-2016, מחוקקים העבירו הצעת חוק שהגבילה את הגישה של טרנסג'נדרים לשירותים ציבוריים ומנעה מרשויות מקומיות לחוקק תקנות חדשות נגד אפליה.

התגובת-נגד שנוצרה פגעה בכלכלת צפון קרוליינה כאשר טורנירי ספורט, עסקים וכנסים ניתקו קשרים, ועלתה למדינה במאות מיליוני דולרים בהכנסות לפני שהמדיניות בוטלה בסופו של דבר ב-2017 והוסדרה בבית משפט פדרלי ב-2019.

עבור בראדפורד, שעדיין לא יצא אז מהארון, זו הייתה הראשונה מבין הצעות חוק רבות ששחקו את ביטחונו וחשפו אותו למציאות הקשה של צעירים טרנסג'נדרים, שהיו המטרות הפוליטיות העיקריות השנה כשבארצות הברית נרשם מספר שיא של הצעות חוק נגד טרנס — יותר מ-145 שהוגשו ב-34 מדינות, לפי Human Rights Campaign.

הרפובליקנים השיגו רוב-על בסנאט של צפון קרוליינה, וחסרה להם מושב אחד בלבד כדי להשיג רוב-על בבית הנבחרים. התוצאה שומרת בקושי על כוח הווטו של קופר אם הדמוקרטים יתייחסו להצבעות ההתגברות כחזית אחידה.

אבל יו"ר בית הנבחרים הרפובליקני, טים מור, אמר לכתבים ב-9 בנובמבר כי הוא רואה ברפובליקנים של בית הנבחרים בעלי “רוב-על של שלטון” משום שחלק מהדמוקרטים המתונים הצביעו איתם בעבר.

למרות שמור אמר שהמפלגה לא גיבשה את סדרי העדיפויות שלה למושב הארוך שיחל בינואר, מנהיג הסנאט פיל ברגר כבר שוקל מחדש “Parents' Bill of Rights,” שעבר בסנאט השנה אך לא הגיע להצבעה בבית הנבחרים לפני תום המושב.

הצעת החוק, שאותה רפובליקנים בסנאט הציגו ככלי עזר להורים לפקח על החינוך והטיפול הרפואי של ילדיהם, כללה סעיפים שאוסרים הוראה על נטייה מינית וזהות מגדרית בתוכניות הלימודים של כיתות K-3 ומחייבת בתי ספר להודיע להורים לפני כל שינוי בשם או בכינוי הגוף שבו משתמשים עבור ילדם. קופר גינה את המהלך והשווה אותו לחוק “Don’t Say Gay” של פלורידה.

“ככל שמדובר ב-Parents' Bill of Rights, הורים הבהירו שהם אינם מרוצים מכמה מהדברים שקורים בבתי הספר הציבוריים שלנו,” אמר ברגר. “מספר חברים שתמכו בהצעת החוק הזו כשהיא עברה בסנאט השנה חוזרים. אני מניח שתהיה תמיכה טובה בקידום הדבר הזה שוב.”

בת'אני קוריגן, המנהלת הבכירה של Transcend Charlotte, ספקית שירותים למבוגרים מגוונים מבחינת מגדר במחוז מקלנבורג, אמרה שהיבט הדיווח המחויב בחוקים כאלה מהווה “חשיפה כפויה,” שעלולה להציב צעירים להטב"ק בסיכון גבוה יותר לחוסר יציבות בדיור, משברי בריאות הנפש ואלימות.

אבל קוריגן הזהירה שלא רק הצעות חוק מפורשות נגד להטב"ק עשויות להשפיע על זכויות טרנס בצפון קרוליינה. לדבריה, הגבלות נוספות על הפלות, שמנהיגי הרפובליקנים כבר הביעו עניין להטיל בשנה הבאה, עשויות לשמש מאוחר יותר להגבלת הגישה לטיפול רפואי המאשר-מגדר.

“כשמאיימים על אוטונומיה גופנית של אנשים בהקשר של טיפול רפואי רבייתי — איפה זה נגמר?” אמרה קוריגן, וציינה שמדיניות הפלות משפיעה על אנשים טרנסיים ועל אנשים סיסג'נדרים כאחד.

בראדפורד, שנוטל טסטוסטרון במשך שנה וחצי, אמר שהוא חושש שנגישותו לטיפול עלולה להיות מוגבלת. אביו החל לחפש דירות בווירג'יניה לפני בחירות האמצע כדי לתת לבנו תוכנית גיבוי. הנער שוקל כעת אם צפון קרוליינה תהיה מקום בטוח ללמוד בו במכללה.

בין ההצעות שחוקקו הוגשו במושב הקודם אך לא עברו הייתה הצעת חוק שמגבילה טיפולים רפואיים עבור טרנסג'נדרים מתחת לגיל 21, ועוד אחת שמגבילה את יכולתן של נשים ונערות טרנסג'נדריות להתחרות בספורט בית-ספרי. סנאטור הרפובליקני ממחוז מיטשל, ראלף הייז, שהיה נותן החסות להצעה הראשונה, לא השיב להודעות ששאלו אם הוא מתכנן להציג את ההצעה מחדש.

דוברת קופר, מרי סקוט ווינסטד, אמרה שהמושל ימשיך לתמוך בתושבי צפון קרוליינה הטרנסג'נדרים, שלעתים קרובות מדי “נאלצים להתמודד עם אלימות בלתי נסלחת ובלתי מתקבלת על הדעת.”

בטנסי השכנה, בית המחוקקים שבשליטת הרפובליקנים הודיע אחרי יום הבחירות שעדיפותם הראשונה תהיה לאסור על ספקי שירותי בריאות לשנות את ההורמונים של ילד או לבצע ניתוחים המאפשרים לו להציג את עצמו כמגדר שונה ממינו הביולוגי.

הנחיות מהאגודה המקצועית העולמית לבריאות טרנסג'נדרים אומרות כי צעירים המתמודדים עם דיספוריה מגדרית יכולים להתחיל ליטול הורמונים — אסטרוגן או טסטוסטרון — בגיל 14. נכון לשנה זו, היא הורידה את גיל המינימום המומלץ עבור חלק מהניתוחים, כולל הסרת חזה עבור בנים טרנסיים לגיל 15, וניתוחים גניטליים כגון הסרת רחם או אשכים לגיל 17.

קת'רין טורק, היסטוריונית של נשים, מגדר ומיניות באוניברסיטת צפון קרוליינה בצ'אפל היל, אמרה שהזינוק האחרון בחקיקה נגד טרנס נובע מדפוס היסטורי של הדיפה לאחור אחרי שקבוצות מודרות זוכות לנראות ולמומנטום פוליטי.

“נראות מוגברת מביאה לעיתים קרובות פגיעוּת מוגברת,” אמרה קוריגן. “כמה מדינות שהגישו את הצעות החוק המזיקות הללו ראו גם שיעורים גבוהים יותר של אלימות קטלנית נגד אנשים טרנסיים, במיוחד נשים טרנסיות שחורות.”

לפי דוח חדש של Human Rights Campaign, לפחות 32 אנשים טרנסיים ואנשים שאינם מתיישבים עם מגדרם נהרגו בארה"ב השנה, כולל סשה מייסון, אישה טרנסית בת 45 שנרצחה בזבולון, צפון קרוליינה.

אירועים לרגל יום הזיכרון לטרנסג'נדרים תוכננו ברחבי העולם ביום ראשון על רקע ירי המוני קטלני במועדון לילה להטב"ק בקולורדו בלילה שלפני כן.

קורי הנסי, מנהלת החינוך והתוכניות של מרכז ה-LGBT של ראלי, הובילה משמרת זיכרון בערב יום ראשון מחוץ לאחוזת המושל בראלי. כ-60 איש התאספו כדי לקרוא את שמות 32 הקורבנות הידועים שנהרגו עד כה השנה ולהוקיר במיוחד את מייסון, התושבת היחידה מצפון קרוליינה.

בין דמעות, גם מבצע דראג מקומי הנציח את זכרם של אלה שנהרגו ביום שבת בירי בקולורדו.

“עם כל תקיפה על הקהילה שלנו, תקיפות פיזיות אבל גם חקיקתיות, התומכים שלנו נעשים יותר ויותר פתוחים בדעתם,” אמרה הנסי, שהיא נון-בינארית. “אנחנו מקווים שזה יקרה שוב. בינתיים, נהיה על סף דלתו של המושל ונזכיר לו שאנחנו כאן, ושאנחנו ראויים להילחם עבורנו.”