בית המשפט העליון דחה את בקשת דֶרְשוויץ לתביעת דיבה

TL;DR

• בית המשפט העליון מסרב לדון בערעור של דֶרְשוויץ.
• מאשרר את ההגנות על כלי התקשורת בתיקי דיבה.
• טענתו של דֶרְשוויץ התמקדה בהערות על ההדחה.
• שופטים שמרנים חלקו על ההחלטה.
• תקן 'הזדון הממשי' נותר בעינו.

בצעד שהותיר את אלן דֶרְשוויץ רותח מזעם, בית המשפט העליון החליט שלא לדון בתביעת הדיבה שלו נגד CNN. ההחלטה הזו אינה רק מכה אישית לפרופסור למשפטים ועורך הדין הנודע; היא גם ניצחון משמעותי להגנות על כלי התקשורת בכלל. הפסיקה משמרת את התקדים ארוך השנים שנקבע בתיק New York Times v. Sullivan מ-1964, שלפיו דמויות ציבוריות חייבות להוכיח "זדון ממשי" בתביעות דיבה.

דֶרְשוויץ, שתפס כותרות בשל תפקידו בהגנה על דונלד טראמפ במהלך משפט ההדחה הראשון, קיווה שהשופטים ישקלו מחדש את הסטנדרטים המחמירים שהפכו את הניצחון בתביעות דיבה לכמעט בלתי אפשרי עבור דמויות ציבוריות כמוהו. לאחר שהפסיד בערכאות הנמוכות, הוא טען כי הדרישה להוכיח זדון ממשי—בעצם להראות כי כלי התקשורת פעלו בידיעה שהדברים שפורסמו אינם אמת או תוך התעלמות פזיזה מן האמת—היא נטל בלתי הוגן.

בדעת מיעוט, השופטים השמרנים קלרנס תומאס וניל גורסוץ' הביעו את אי-שביעות רצונם מהחלטת בית המשפט. תומאס, בפרט, לא הסתיר את עמדתו שלפיה תקן הזדון הממשי מחמיר מדי. הוא אמר, "תקן ה'זדון הממשי' לגבי דמויות ציבוריות אינו קשור כלל לטקסט, להיסטוריה או למבנה של החוקה." ובכן, קלרנס, אולי הגיע הזמן לבחור מאבק אחר.

תביעת הדיבה של דֶרְשוויץ נובעת מהערות שאמר במהלך משפט ההדחה, שבהן טען כי לא ניתן להדיח נשיא בשל פעולות שאינן מיטיבות עמו באופן אישי. פרשני CNN, לעומת זאת, טענו כי הוא רמז שנשיא עשוי להיות חסין מהדחה גם אם בוצע פשע. עורכי דינו של דֶרְשוויץ טענו כי CNN הציגה באופן שגוי את דבריו, אך בתי המשפט קבעו כי הרשת שידרה את דבריו במלואם ואף הזמינה אותו לשוב לאוויר כדי להבהיר את עמדתו.

ההשלכות של פסק הדין חורגות מעבר לדֶרְשוויץ. אילו בית המשפט העליון היה בוחר להפוך או להחליש את פסיקת Sullivan, הדבר היה פותח את הסכר בפני דמויות ציבוריות עשירות לתבוע ארגוני תקשורת, ועלול היה להוביל לאפקט מצנן על העיתונות. תארו לעצמכם את הכאוס אילו כל סלבריטאי ופוליטיקאי יכלו לתבוע בקלות על דיבה—חדרי החדשות היו טובעים בליטיגציה.

כשהאבק שוקע בקרב המשפטי הזה, ברור שהחלטת בית המשפט העליון מאשרת מחדש את תפקידה הקריטי של העיתונות בהטלת אחריות על דמויות ציבוריות. בעוד שדֶרְשוויץ עשוי ללקק את פצעיו, כלי התקשורת יכולים לנשום לרווחה בידיעה שהדיווח שלהם עדיין מוגן על פי החוק. לעת עתה, תקן הזדון הממשי נותר מחסום מרתיע בפני תביעות סרק מצד העשירים והידועים.

בסופו של דבר, ייתכן שדֶרְשוויץ ירצה לקחת רמז מאותו כלי תקשורת שהוא מנסה להפיל: לפעמים עדיף לתת לסיפור להתפתח מאשר לנסות לכתוב אותו מחדש בעצמך.