במצעד הגאווה, חגיגות בתוך סביבה לאומית אפלה יותר

ניו יורק (AP) — אירועי גאווה להטב"ק, שלעתים הרגישו כמו מסיבות ניצחון על הישגים בתחום זכויות האזרח, מתמודדים השנה עם אווירה קודרת יותר, סביבה לאומית של קרבות חקיקתיים ורטוריים מחריפים סביב נטייה מינית וזהות מגדרית.

קהל רב צפוי ביום ראשון באירועי גאווה בעיר ניו יורק ובמקומות נוספים רבים, ובהם סן פרנסיסקו, שיקגו, דנבר וטורונטו, עם חזרה לאירועים גדולים פנים אל פנים לאחר שנתיים של מגבלות שנבעו מהמגפה.

כמו בכל שנה, החגיגות צפויות להיות נלהבות וחגיגיות. אבל עבור רבים, הן גם יישאו תחושת דחיפות מחודשת.

במרץ חתם מושל פלורידה, רון דה-סנטיס, על חוק שאוסר ללמד על נטייה מינית וזהות מגדרית בגן חובה עד כיתה ג', חוק שמבקריו גינו כניסיון להדיר אנשים להטב"ק וכינו אותו בבוז חוק ה־“Don’t Say Gay”.

בטקסס, המושל גרג אבוט, רפובליקני כמו דה-סנטיס, שלח בפברואר מכתב לסוכנויות הבריאות של המדינה שבו כתב כי טיפול רפואי מאשש מגדר עבור צעירים טרנסג'נדרים ייחשב להתעללות בילדים לפי חוקי המדינה. שופט עצר יישום מלא של כל התביעות נגד הורים.

“יש כל כך הרבה התקפות נגד להטב"ק שמתרחשות ברחבי המדינה, ורבות מהן באמת עוסקות בניסיון למחוק את קיומנו ולהפוך אותנו לבלתי נראים, ולהפוך את הצעירים שלנו לבלתי נראים ואת המבוגרים שלנו לבלתי נראים,” אמר מייקל אדמס, מנכ”ל SAGE, ארגון המסנגר למען קשישי להטב"ק.

“מצעד הגאווה השנה חשוב במיוחד והוא חזק יותר מאי פעם משום שהוא עוסק באנשים שקמים, יוצאים ואומרים, ‘אנו מסרבים להיות בלתי נראים. אנו מסרבים להימחק.’”

מחאה תמיד הייתה מרכיב במצעד הגאווה של ניו יורק, שחופף בערך לציון תחילתו של מרד סטונוול ב־28 ביוני 1969 — ימים של הפגנות זועמות שפרצו בעקבות פשיטת משטרה על בר גאה במנהטן.

צעדות בשנות ה־80 מחו על היעדר תשומת לב ממשלתית למגפת האיידס.

בשנים האחרונות, עם זאת, הן לעיתים קרובות היו חגיגות של ניצחונות גדולים לקהילות להטב"ק, כמו ב־2015, כאשר בית המשפט העליון הוציא את פסק הדין Obergefell v. Hodges שהכיר בנישואים בין בני אותו מין.

אבל לא השנה.

“השנה ראינו מתקפה של הצעות חוק אנטי-להטב"ק עוינות ואגרסיביות בבתי מחוקקים רבים במדינות, ויותר מהן עברו מאשר בשנה שעברה,” אמרה ג'ניפר פיזר, מנהלת תחום המשפט והמדיניות ב-Lambda Legal.

יש גם דאגה מפני פסק דין אפשרי של בית המשפט העליון שיבטל זכות לאומית להפלות — מהפך של תקן משפטי ותיק שגרם לאנשים לתהות האם נישואים חד-מיניים עשויים להיות הבאים בתור.

זה מזכיר מציאות שלפיה, נוסף על חגיגה, עדיין יש צורך באקטיביזם, אמר ג'ו נגרלי, בן 70, משתתף ותיק במצעד הגאווה של ניו יורק.

“האם זה יכול להתהפך? כן, אני מאמין שכן. זו אפשרות,” הוא אמר על החלטת בית המשפט שהכשירה נישואים חד-מיניים ברחבי המדינה. זה “גורם לי לרצות להשקיע יותר אנרגיה בהשתתפות בצעידה.”

כל מי שאולי “הורדם לתחושת ביטחון שקרית” על ידי ניצחונות קודמים בזכויות אזרח “התעורר עכשיו,” אמר אדמס. “אני חושב שרבים מאיתנו שמבינים את ההיסטוריה של המאבק לשוויון, לצדק ולהוגנות חברתית במדינה הזו יודעים שהמאבק לעולם אינו נגמר.”

לא מדובר רק בחקיקה. מי שעוקבים אחרי דברי שטנה אומרים שהשפה האנטי-להטב"ק גדלה ברשת, דבר שמגביר את החשש שקיצונים יראו בכך קריאה לפעולה, כמו גל המחאות וההפרעות הפיזיות שהתרחשו ב-Drag Queen Story Hours, שבהם מבוגרים מחופשים בדראג מקריאים ספרים לילדים.

מוקדם יותר החודש נעצרו 31 חברים בקבוצה עליונות לבנה, שנשאו ציוד לפיזור מהומות, בחשד שתכננו שיבוש גדול באירוע גאווה באיידהו.

אבל זה לא אומר שהחגיגה נגמרה, אמרו הפעילים.

“יכולים להיות גם חגיגה ושמחה, וגם תכלית במחאה,” אמרה פיזר.

אלן אנסיג-ברודסקי, בת 89, אימצה את שני התפקידים האלה בעשרות שנות השתתפותה בגאווה כפעילת זכויות להטב"ק.

“המצעד הוא ההצגה, בפומבי, של הזהות שלי ושל הקבוצה שלי שבה הייתי חלק לפחות 40 שנה או יותר,” היא אמרה, והוסיפה כי היא תצעוד שוב ביום ראשון. “בהחלט לא הייתי רוצה להחמיץ את זה.”

אחרי כל הזמן הזה, העוינות והאיבה שהיא רואה ברחבי המדינה אינן זרות לה.

“הכוונה להגביר את אי-הקיום של להטב"ק היא חזרה למה שהתחלתי איתו” לפני עשרות שנים, היא אמרה. אז, “לא יצאנו מהארון. הסתתרנו.”

לא עכשיו, היא אמרה, “אני חושבת שאנחנו צריכים להראות שאהבה יכולה להתמיד ולהמשיך ולהתפשט.”