הבחירות בגרמניה נתפסות כפותחות את הדרך להתקדמות בזכויות טרנסג'נדרים

ברלין, 27 בספטמבר (קרן תומסון רויטרס) - ניצחונם של הסוציאל-דמוקרטים בגרמניה והיבחרם של המחוקקים הטרנסג'נדרים הגלויים הראשונים במדינה חיזקו את תקוותיהם של פעילי ה-LGBT+ להתקדמות בזכויות טרנס, לאחר מעט מאוד התקדמות במהלך 16 שנות כהונתה של אנגלה מרקל כקנצלרית.

שני מועמדים ממפלגת הירוקים, טסה גנסרר וניקה סלוויק, כתבו היסטוריה כשהשיגו מושבים בבונדסטאג בבחירות של יום ראשון, בעוד התוצאות הזמניות הראו שהסוציאל-דמוקרטים מהמרכז-שמאל (SPD) גברו בקושי על השמרנים של מרקל.

"בזמן שבו אנשים עדיין צוחקים עלינו, כשחלק מהאנשים הטרנסיים עדיין מתמודדים עם (בריונות) או מאבדים את מקום עבודתם, זה היסטורי," אמרה סלוויק, בת 27, מהעיר המערבית לברקוזן, לקרן תומסון רויטרס.

"בפעם הראשונה, אנחנו עוברים מלהיות קורבנות בחברה הזו לעמוד על הרגליים שלנו," אמרה סלוויק, שהייתה אחת מארבע נשים טרנסג'נדריות שהתמודדו לפרלמנט בסוף השבוע.

קהילת ה-LGBT+ בגרמניה חגגה כמה התקדמויות חשובות בדרך לשוויון זכויות במהלך כהונתה הארוכה של מרקל.

נישואים חד-מיניים ואימוץ על ידי הורים גאים הותרו בחוק ב-2017, ואושר איסור חלקי על טיפול המרה, פרקטיקות שמטרתן לשנות את הנטייה המינית או הזהות המגדרית של אדם.

ניתוחים בתינוקות אינטרסקסיים – או כאלה שנולדו עם כרומוזומים או מאפייני מין לא טיפוסיים – הוצאו מחוץ לחוק השנה.

אבל פעילי זכויות טרנס התאכזבו מהיעדר התקדמות באחת הדרישות המרכזיות שלהם - תיקון מקיף של חוק הטרנססקסואליות בן 40 השנים, שמפרט את הדרישות לשינוי המגדר החוקי של אנשים.

זהות עצמית

לפי החוק מ-1981, אנשים טרנסיים חייבים לעבור אבחון בריאות הנפש כדי לשנות את המגדר החוקי ואת השם שלהם - תהליך שפעילים אומרים כי הוא גורם לסטיגמה ולמצוקה, ובמקום זאת קורא לאפשר לאנשים טרנסיים להצהיר על זהותם בעצמם.

במאי דחה הפרלמנט הגרמני שתי הצעות חוק שהוגשו על ידי הירוקים והדמוקרטים החופשיים הליברליים (FDP), שהיו מאפשרות לאנשים טרנסיים להצהיר על זהותם בעצמם בלי צורך בתעודה רפואית.

הירוקים וה-FDP נתפסים כמועמדים סבירים להרכבת קואליציה שלטת עם ה-SPD, שמנהיגו אולף שולץ - מועמד מוביל לרשת את מרקל - הבטיח במהלך הקמפיין להנהיג self-ID.

מלבד הסטיגמה כלפי אנשים טרנסיים, פעילי זכויות אומרים שהנהלים הנוכחיים לשינוי המגדר החוקי והשם במסמכים רשמיים כרוכים בעלויות עונשיות.

"זה יכול לעלות בסך הכול כ-1,800 עד כמה אלפי אירו, תלוי איפה בגרמניה אתה נמצא," אמרה קלה הוימפפנר, דוברת ארגון הזכויות Bundesverband Trans*.

נורה אקרט, בת 67, החלה לחיות כאישה במערב ברלין ב-1982, אך בחרה במה שאנשים טרנסיים בגרמניה מכנים "הפתרון הקטן" - שינוי שמה, אך שמירה על המגדר החוקי הגברי שלה.

לפני שלוש שנים ניסתה אקרט לשנות את המגדר החוקי שלה, אך ויתרה לאחר שנמסר לה על העלויות.

"לא יכולתי להאמין שזה אמיתי," אמרה בטלפון מברלין.

"חייתי עשרות שנים כאישה טרנסית ועכשיו אני צריכה לעבור את כל התיאטרון הזה? תשכחו מזה, אשאר גבר שמתחפש לאישה," אמרה.

אופטימי

בהתייחסו לכישלון מפלגתו לתמוך בהצעת החוק ל-self-ID ביוזמת האופוזיציה במאי, אמר שולץ לאחרונה כי לחץ מצד שותפיה השמרנים של ה-SPD בקואליציה מנע מהם לסטות מהקו בנושא.

"ניסינו להגיע להבנה בנושא הזה עם שותפתנו לקואליציה (ה-CDU/CSU). אבל זה לא היה אפשרי," אמר בראיון טלוויזיוני לרשת שידור ציבורית מוקדם יותר החודש.

העובדה שגם הירוקים וגם ה-FDP - שבלטו כמי שמכריעים את התוצאה בבחירות של יום ראשון - תומכים ב-self-ID, מחזקת את הסיכוי ששינוי חקיקתי יהיה על סדר היום של הפרלמנט הבא.

"אנחנו אופטימיים לגבי חוק self-ID חדש בגרמניה," אמר הוימפפנר.

גנסרר, האישה הטרנסית הנוספת שנבחרה, אמרה שדרישה מרכזית נוספת תהיה חיפוש התנצלות רשמית ופיצוי לאנשים טרנסיים שנכפו עליהם או עיקור או ניתוח לשינוי מין.

על פי ההערכה, 100,000 עוקרו לפני שהתהליך הוצא מחוץ לחוק על ידי בית המשפט החוקתי של המדינה ב-2011.

"מבחינתי, זה לא עניין של כסף, אלא שהבונדסטאג הגרמני, כנציג של החברה שלנו, יכיר רשמית בכך שזה היה עוול," אמרה גנסרר.