TL;DR

  • עשר שנים מאז הירי ב-Pulse.
  • ניצולים משתפים בסיפורי החלמה מתמשכים.
  • ברנדון וולף פועל למען זכויות להט"ב+.
  • קיינון קרטר מתמודד עם אתגרים רפואיים.
  • טיארה פרקר מוצאת ריפוי דרך אמנות.

חלפו כבר עשר שנים מאז הירי המחריד במועדון Pulse טלטל את קהילת הלהט"ב+, והצלקות עדיין טריות. ב-12 ביוני 2016, חמוש שחרר טרור באורלנדו, וגבה את חייהם של 49 נשמות יפות, רובן צעירים, גאים ולטינים. כשהאנו מציינים את יום השנה הכבד הזה, הניצולים יוצאים אל קדמת הבמה כדי לשתף במאבקיהם המתמשכים, ובואו נאמר כך: זהו רכבת הרים של רגשות.

ברנדון וולף, אחד הפנים המזוהות ביותר מבין הניצולים, איבד שניים מחבריו הקרובים ביותר בלילה הגורלי ההוא. במקום לתת לאבל לכלות אותו, הוא הפך אותו לפלטפורמה חזקה של הסברה. בעבודה עם Equality Florida ו-Human Rights Campaign, הוא היה לאור של תקווה ושינוי. "ריפוי אינו ליניארי," אמר וולף, והוא צודק. זו דרך מפותלת, ואורלנדו היא קהילה שאולי לעולם לא תירפא במלואה. בכל יום שנה, הוא מכבד את חבריו האבודים בטקס פשוט אך מתוק: גלידה לארוחת בוקר. כי למה לא? ריפוי צריך לבוא עם מעט שמחה.

ואז יש את קיינון קרטר, שהתמודד עם קרב אחר לגמרי. לאחר שעבר יותר מ-60 ניתוחים (כן, קראתם נכון), הוא עדיין מתמודד עם ההשלכות הפיזיות של אותו לילה. תארו לעצמכם לבלות חודש בתרדמת ולהתבשר שאולי לעולם לא תלכו שוב. החשבונות הרפואיים שלו? סכום מטורף של 200,000 דולר, לפני שהבית החולים החליט לבסוף להקל עליו מעט. השנה, הוא מתכנן לבקר לראשונה בקברו של חברו אנטוניו בראון. זה באמת לב כבד.

ואל נשכח את טיארה פרקר, שהייתה ב-Pulse עם בת דודתה אקירה מארי, הצעירה שבקורבנות ההתקפה. לשרוד פצעי ירי זה דבר אחד, אבל לשרוד את האשמה על כך שהיא בחיים בזמן שבת דודתה אינה? זו כבר רמה אחרת לגמרי של טראומה. ב-2019 היא הגיעה לנקודת שבירה, אבל התשוקה החדשה שמצאה לאיפור הצילה אותה מן הקצה. עכשיו, היא עוזרת לניצולים אחרים לנווט את כאבם באמצעות עמותה ללא מטרות רווח. "בני דודי הצילה את חיי," היא אמרה, ולמען האמת, האם לא לזה אהבה נועדה?

עבור קהילת הלהט"ב+, Pulse אינו רק כותרת טרגית; הוא תזכורת כואבת לאלימות שיכולה להתפרץ נגד הקהילה שלנו. בעוד הניצולים שבים לבקר באתר לפני הריסתו, הם מתחבטים בשאלה כיצד לזכור את החיים שאבדו ואת השאלות שנשארות תלויות באוויר. האם תגובת המשטרה עלתה בחיי אדם? מה צריך לקרות לאתר? אלו שיחות שצריכות להתקיים, והן רחוקות מלהסתיים.

בעודנו משקפים על העשור שחלף, נזכור שריפוי הוא מסע, לא יעד. הסיפורים של ברנדון, קיינון וטיארה מזכירים לנו שגם בזמנים האפלים ביותר יש ניצוץ של תקווה. בואו נמשיך את השיחות ונבטיח שהזיכרונות של מי שאיבדנו לעולם לא יישכחו.

מה דעתך?
מייקל ג'ונסון
אודות הכותב/ת

מייקל ג'ונסון

מייקל ג'ונסון, המכונה בדרך כלל מייק, הוא פעיל ועיתונאי נלהב המתמחה בזכויות להטב"ק. עם רקע בעבודה סוציאלית ותואר שני בעיתונאות מאוניברסיטת נורת'ווסטרן, מאמריו של מייק הם שילוב של אקטיביזם ועיתונות. הוא מסקר סיפורים על זכ…

סיפורים נוספים →