דרמה קווירית חושפת אמיתות במקום העבודה

TL;DR

• 'Work To Do' בוחן דינמיקות קוויריות במסגרת קואופרטיב.
• הדמויות מתמודדות עם אהבה, בדידות ומאבקים קפיטליסטיים.
• הרומן מבקר עסקים שמציגים את עצמם כמבוססי קהילה.
• כנות וחיבור הם נושאים מרכזיים.
• מכתב אהבה לאוסטין ולמשפחה נבחרת.

כשגרתי באוסטין, טקסס, באותם אחר הצהריים הנדירים שבהם השמש לא הייתה קליע מכוון ישר אל בלוטות הזיעה שלי, נהגתי לעתים קרובות לטייל לאורך Guad (קיצור של Guadalupe) אל ה-Wheatsville Co-op. בדומה ל-Guadalupe Street Co-op שבלב רומן הביכורים של Jules Wernersbach,‏ Work To Do,‏ Wheatsville הוא מוסד אהוב באוסטין, בבעלות הלקוחות, ומלא בסבונים אורגניים משעוות דבורים ובתוצרת טרייה. אבל כפי שאנחנו יודעים, נוסטלגיה יכולה להיות חרב פיפיות, והרומן הזה מפוצץ את בועת היופי של עסקים “ממוקדי קהילה”.

Work To Do הוא לא רק דרמה במקום העבודה; זו חקירה עסיסית של תככים רומנטיים, האיום הממשמש של שינוי האקלים, והמאבק נגד האחיזה הקפיטליסטית—חוויות קוויריות קלאסיות, נכון? העלילה מתרחשת במשך שבוע אחד ומסופרת משלוש נקודות מבט, ו-Wernersbach מציבים לעצמם רף גבוה, ותנו לי לומר לכם—זה משתלם. המבנה של הרומן מאפשר עולם בעל תפיסה עשירה, שבו התוצאות מהירות ובלתי מרוסנות.

שלוש הדמויות המרכזיות—Roz, Eleanor ו-Randy—מספקות בחינה עשירה של העלילה מזוויות שונות. Roz היא מנהלת הקומה, שנלכדה בין דאגות העובדים שלה לבין קשריה הרומנטיים, כולל מעקב מקוון אחרי האקסית שלה. Eleanor, בעלת הקואופ מאז שנות ה-80, מהרהרת בשינוי שהוחש בעקבות אבחון סרטן השד שלה. ואז יש את Randy, מנהל מחלקת החלב, שמתאגד במסגרת איגוד בזמן שהוא מלהטט ברומן עם Molly, בת הזוג של Roz. הוסיפו לזה הוריקן טקסני כאוטי שמאיים לשטח את החנות לפני שלפשיטת הרגל יש הזדמנות, וקיבלתם מתכון לדרמה.

נקודת המבט של כל דמות נעה בין גיבורה לאנטגוניסט, ויוצרת מארג מורכב של יחסים. Eleanor עשויה להיראות כמנהלת שתלטנית בעיני Randy ו-Roz, אבל דרך עיניה אנחנו רואים אישה שמנסה נואשות להשאיר את האקסית שלה Meg בחייה. Roz, מצדה, היא כלבלב חנופה נואש לאישור, ו-Randy הופך גם לבעל ברית פוטנציאלי וגם ליריב רומנטי. הבדידות העזה שכל דמות חשה מעגנת אותן במטרותיהן, וניסיונותיהן להתחבר לעמיתים לעבודה ולבני הזוג של זו עם זו מורגשים מאוד.

מה שמרתק הוא האופן שבו הקואופ מסמל את הצורך שלהם באהבה ובקהילה. אי אפשר פשוט להדביק את המילה “קהילה” על חנות שמשלמת לעובדיה מעט מדי ולקחת את זה כהצלחה. הפנייה הנואשת של Roz אל Randy, שניהם בשנות ה-50 לחייהם מול בני גיל המכללה, מדגישה את המאבק הזה. היא מציגה בגאווה את הביטוי המעצבן שבו משתמשים מנהלים כדי להשתיק את עובדיהם—“אנחנו משפחה”—אבל ההבדל הוא ש-Roz מאמינה בזה. או לפחות, היא צריכה להאמין בזה.

כולנו רוצים להאמין שבתי הקפה שאנחנו פוקדים מתייחסים לבריסטות שלהם באכפתיות, שמפעילי הרכבות שלנו יש להם בתים לחזור אליהם אחרי המשמרות, ושקואופ המכולת שלנו הוא מרכז שכונתי אמיתי. לצערנו, זה לא נובע רק מלומר את זה; Roz לא יכולה פשוט לטעון שהקואופ הוא משפחה בלי לדאוג להם. Molly לא יכולה לטעון שהיא אוהבת את Randy או את Roz בלי באמת לתקשר את רגשותיה. Eleanor לא יכולה לשחק את הקורבן בלי להכיר בנזק שגרמה.

כנות היא מאבק עבור כל דמות, במיוחד הכנות המטרידה שמחייבת אדם להכיר בפגמיו. Work To Do ניצב כמניפסט לכנות הזו. הוא דוחק בנו לשים את הכסף במקום שבו נמצאת הפה שלנו—לקנות מקומי תוך הכרה בכך שמי שמארזים את המצרכים שלנו עשויים להזדקק ליותר מהכסף שלנו; הם זקוקים לתמיכה שלנו מול האכזריות של שיטות עסקיות מפוקפקות.

הספר הזה הוא מכתב אהבה לאוסטין, לאיגודים, לקוויריות ולמשפחה נבחרת. זהו תצלום של עולם רחב יותר שכולנו יכולים להיות חלק ממנו אם נעשה את העבודה. אז אם אתם מוכנים לקריאה שהיא גם עסיסית וגם מעוררת מחשבה, קחו עותק של Work To Do מאת Jules Wernersbach, שיצא כעת.