חלוצות טרנסג'נדריות שנשכחו זוכות להכרה 50 שנה אחרי סטונוול

לפי האגדה הלהט"בית, הייתה זו מרשה פ. ג'ונסון, אישה טרנסג'נדרית שחורה, שזרקה את הלבנה הראשונה ב-Stonewall Inn לפני 50 שנה, והציתה את תנועת השחרור הגאה המודרנית.

אם מעשה המרד שלה היה באמת הראשון בהתפרעויות, זה נתון למחלוקת, אף כי היא הייתה "כמעט בוודאות בין הראשונות שהפעילו אלימות", כותב דייוויד קרטר ב"Stonewall", ספרו מ-2004 על פשיטת המשטרה על בר גאה בניו יורק, שהפכה לרגע היסטורי.

מה שבטוח לגבי תפקידה של ג'ונסון, לפחות עבור הקהילה הטרנסג'נדרית של ימינו, הוא שהאבן שהשליכה היכתה ברעם החזק ביותר.

ג'ונסון, יחד עם עמיתה הטרנסג'נדרית סילביה ריברה, שהייתה ממורשת פוארטו ריקנית וונצואלה, הפכו למנהיגות מעוררות השראה של התנועה שנולדה בשעות הבוקר המוקדמות של 28 ביוני 1969, כאשר לסביות, הומואים, ביסקסואלים, טרנסג'נדרים ואנשים קוויריים אחרים התנגדו להטרדה.

החודשים שלאחר סטונוול היו תקופה של אחדות להט"בית שלא תחזיק מעמד זמן רב.

גברים הומואים, ברובם לבנים, תפסו את ההנהגה והדירו נשים טרנסיות כמו ג'ונסון וריברה בשם הכבוד החברתי, כך לפי אנשים שהיו מעורבים בתנועה באותה עת.

• 

• 

עם התקרבות יום השנה ה-50 לסטונוול, ג'ונסון וריברה מקבלות מידה מאוחרת של הכרה לאחר מותן, במקביל למודעות גוברת לזכויות טרנסג'נדרים.

עיריית ניו יורק הודיעה בחודש שעבר כי תקים אנדרטה לג'ונסון ולריברה ליד Stonewall Inn, הבר בגריניץ' וילג' ששמו הפך לשם נרדף לזכויות להט"ב.

"בהחלט עצוב שזכרן לא רק נשכח אלא גם חולל במקרים רבים, ועכשיו הן לפחות חזרו לשיחה", אמרה אנדריאה ג'נקינס, אישה טרנסג'נדרית שחורה במועצת העיר מיניאפוליס. "אני עדיין לא בטוחה אם הן מקבלות את הקרדיט המוחלט שמגיע להן."

ההודעה נמסרה כשניו יורק נערכה לקבל 4 מיליון מבקרים עבור World Pride, 50 שנה אחרי סטונוול. מצעד השנתי — המורשת של צעדה שאורגנה בידי ג'ונסון, ריברה ואחרים ביום השנה הראשון להתקוממות — צפוי ל-30 ביוני.

בשבוע שעבר התנצל משטרת ניו יורק לראשונה על הפשיטה.

פעילים טרנסג'נדרים מוקירים את ג'ונסון וריברה על כך שהפכו לפנים הציבוריות של המוחלשים ביותר בקרב אנשי להט"ב, על עמידתן מול הטרדת המשטרה, ועל כך שהתעקשו על כבוד.

"הן היו אמיצות באופן יוצא דופן והייתה להן השפעה מיידית וארוכת טווח", אמרה מרא קייסלינג, המנכ"לית של National Center for Transgender Equality, ארגון ההסברה הטרנסי הגדול ביותר בארה"ב.

שתיהן הונצחו בסרט התיעודי מ-2017 "The Death and Life of Marsha P. Johnson". שמותיהן מעטרים את Sylvia Rivera Law Project, ארגון הסברה בניו יורק המספק שירותים משפטיים לאנשים טרנסיים, ואת Marsha P. Johnson Institute, שמקדם זכויות אדם טרנסג'נדריות.

'שנה קסומה'

ב-1969, פשיטות משטרה על ברים גאים היו דבר שבשגרה, אף כי הפשיטה הידועה לשמצה של סגן המפקח סיימור פיין על סטונוול כוונה בעיקר לבעליו מהמאפיה, כך לפי ספרו של קרטר. זו הייתה תקופה שבה אנשי להט"ב טופלו כמו פושעים ובדרך כלל נכנעו להטרדה.

הסצנה ב-Stonewall Inn הייתה שונה.

המון זועם התאסף בחוץ והחל להשליך מטבעות, פחיות בירה ולבנים לעבר השוטרים, שהתבצרו בפנים. אמצעי הלחימה נעשו מאיימים יותר עם שימוש בבקבוקים מלאי דלק ובמדחן חניה ששימש ככוח פריצה. זה היה מעשה התנגדות שעדיין מהדהד.

זמן קצר לאחר ההתפרעויות, ג'ונסון וריברה נעשו פעילות ב-Gay Liberation Front ‏(GLF) והקימו את Street Transvestite Action Revolutionaries ‏(STAR), קבוצת התמיכה הפרו-טרנסג'נדרית הראשונה הידועה בארצות הברית, שסיפקה מחסה למי שננטשו וחסרי בית.

אבל עד מהרה, מנהיגי זכויות הגייז הממסדיים, שנשלטו בידי גברים לבנים, איבדו סבלנות כלפי הרדיקלים הפוליטיים של GLF, אמר מארק סגל, בן 68, מנהיג זכויות גייז וחבר ותיק ב-GLF שהיה בסטונוול באותו לילה. בתוך שנה הוקמה Gay Activists Alliance, שהתעקשה על תדמית מכובדת יותר.

"במשך אותה שנה ראשונה, קסומה כולה, היינו קהילה מאוחדת מכל הבחינות", אמר סגל. "וכל זה נעלם ברגע שהוקמה Gay Activists Alliance."

בזמן מצעד יום השנה הרביעי, המארגנים אסרו על "drag queens", ולכן ג'ונסון וריברה צעדו לפני כרזת המצעד, מחוץ לאירוע הרשמי. ריברה זכתה לקריאות בוז כאשר עלתה לבמה בעצרת ב-Washington Square Park.

ריברה נודעה כמתעמתת, כך לפי אנשים שהכירו אותה. לעיתים קרובות היא נזפה בפעילי גייז על כך שהיו מוכנים להילחם על זכויותיהם שלהם אך לא על נשים טרנסיות שהוכו ונאנסו בכלא.

ג'ונסון זכתה להערכה על נדיבותה וחמלתה. עם חיוכה המגנטי וחוש האופנה הראוותני שלה, ג'ונסון משכה את עינו של האמן אנדי וורהול, שדיוקנה מ-1975 הוא חלק מסדרת "Ladies and Gentlemen" שלו.

"במשך אותה שנה ראשונה, קסומה כולה, היינו קהילה מאוחדת מכל הבחינות. וכל זה נעלם ברגע שהוקמה Gay Activists Alliance."

MARK SEGAL
מנהיג זכויות גייז

"מרשה פ. ג'ונסון הייתה קדושה בחייה", אמר רנדי וויקר, בן 81, פעיל גאה ותיק שהיה שותף לדירה של שתי הנשים בזמנים שונים.

אף אחת מהן לא כינתה את עצמה לעיתים קרובות "טרנסג'נדרית", אם בכלל, שכן המונח עדיין לא היה נפוץ. במקום זאת, נעשה שימוש חלופי במונחים כגון "טרנסווסטיט", "drag queen" ו"טרנסקסואל". אך הן חיו כמעט באופן בלעדי כנשים, ואנשים טרנסג'נדרים כיום רואים בהן שתיים משלהם.

ג'ונסון מתה בגיל 46 בנסיבות מסתוריות, וגופתה נמשתה מנהר ההדסון ב-1992. ריברה, שהייתה לעיתים חסרת בית וסבלה מהתמכרות, מתה ב-2002 מסרטן הכבד בגיל 50.

בשנים שחלפו מאז מותן, הבנה חדשה של זהות מגדרית פרצה אל המיינסטרים. הדבר יצר מידה מסוימת של פיוס בין נשים טרנסג'נדריות לגברים הומואים, שהפכו לקואליציה רבת עוצמה המשפיעה על מדיניות זכויות להט"ב ונאבקת באפליה.

למרות זאת, כמה נשים טרנסג'נדריות צבעוניות אומרות שהן עדיין מרגישות את עקיצת הפצעים הישנים הללו, ולכן פחות נוטות לחגוג את יום השנה לסטונוול. העבודה שהחלו ג'ונסון וריברה רחוקה מלהיות שלמה, הן אומרות.

"עדיין יש פער", אמרה לאלה זאנל, פעילת זכויות טרנסג'נדרים מניו יורק. "התקדמנו 50 שנה, ואיפה באמת התפתח ה-T? אנחנו עדיין חסרי בית. עדיין לא מצליחים למצוא עבודה. עדיין מודרים."