ילדים שהם הומואים, ביסקסואלים או מהרהרים בזהותם המינית עשויים להיות פגיעים לשקילת התאבדות בגיל צעיר, כך עולה ממחקר חדש של ממשלת ארה"ב. מזה זמן רב ידוע שבני נוער המשתייכים למיעוטים מיניים נמצאים בסיכון גבוה יותר למחשבות והתנהגויות אובדניות, בהשוואה לבני גילם ההטרוסקסואלים.
זה כולל ילדים המזהים עצמם כלסביות, הומואים, ביסקסואלים, טרנסג'נדרים או כמתלבטים. מומחים אמרו שהממצאים החדשים -- שפורסמו השבוע באינטרנט בכתב העת Pediatrics -- מוסיפים נדבך נוסף: ילדים אלה גם מתחילים להתמודד עם מחשבות אובדניות בגיל צעיר יותר -- כאשר סיכון מוגבר מופיע כבר בגיל 10.
יתר על כן, בדרך כלל הם עברו מהר יותר משלב ה"חשיבה" לשלב של תכנון ממשי של התאבדות. שום דבר מזה לא אומר שילדי להטב"ק נידונו לרווחה נפשית ירודה, הדגיש בריאן מוסטנסקי, מנהל המכון לבריאות ולרווחה של מיעוטים מיניים ומגדריים באוניברסיטת נורת'ווסטרן בשיקגו. "הם נמצאים בסיכון גבוה יחסית לאובדנות, אבל רוב בני הנוער להטב"ק מצליחים היטב," אמר מוסטנסקי, שלא היה מעורב במחקר.
עם זאת, לדבריו חשוב להכיר בסיכון המוגבר, ושהוא מתחיל מוקדם.
באופן כללי, אמר, ילדים מבינים לראשונה את המשיכה המינית שלהם סביב גיל ההתבגרות. אצל ילדים שנמשכים לבני מינם, או לשני המינים, רגשות מתפתחים אלה עשויים להיות מלווים במצוקה אם נחשפו במהלך הילדות למסרים "אנטי-הומוסקסואליים", אמר מוסטנסקי. לכן חיוני שילדים יבינו מגיל צעיר שמשיכות כאלה הן נורמליות, אמר.
"תהליך היציאה מהארון אינו קל עבור בני נוער LGBQ," אמר ג'רמי לוק, החוקר הראשי במחקר. אבל ה"חדשות הטובות," לדבריו, הן שעל סמך מחקרים אחרים, בני נוער להטב"ק המדווחים על רמות גבוהות של קבלה מצד הוריהם או בני גילם נמצאים בסיכון מופחת לניסיון התאבדות. "במילים אחרות, קבלה עושה דרך ארוכה," אמר לוק, פסיכולוג קליני שהיה במכון הלאומי האמריקאי לבריאות הילד והתפתחות האדם בתחילת המחקר. הממצאים מבוססים על 1,771 תלמידי תיכון בארה"ב שהיו חלק ממיזם גדול שעקב אחר בריאותם ורווחתם. כ-6% אמרו שהם נמשכים לבני מינם, לשני המינים או שהם "מתלבטים." הסקר לא שאל על זהות מגדרית. בסך הכול, 26% מבני הנוער מהמיעוט המיני אמרו שחשבו על התאבדות -- פי שניים מהשיעור בקרב בני גילם ההטרוסקסואלים.
באופן דומה, כמעט 17% הכינו תוכנית התאבדות, לעומת כ-5% מבני גילם. בסך הכול, 12% ניסו להתאבד, בהשוואה ל-5% מהתלמידים ההטרוסקסואלים. התלמידים נשאלו גם בני כמה היו כאשר מחשבותיהם האובדניות הופיעו לראשונה. והסיכון המוגבר בקרב ילדים הומואים, ביסקסואלים ומתלבטים כבר היה ברור בגיל 10. כל זה מדגיש את החשיבות של זיהוי מוקדם של התנהגות אובדנית, ושל מתן העזרה הדרושה לילדים, אמרה ד"ר פמלה מאריי, מבית החולים לילדים של בוסטון ומבית הספר לרפואה של הרווארד. הנחיות עדכניות קובעות שכל בני הנוער צריכים לעבור סקר לדיכאון מדי שנה, החל מגיל 12. אבל סקר לדיכאון לא תמיד מזהה סיכון מוגבר להתאבדות, אמרה מאריי, מחברת-שותפה של מאמר מערכת שפורסם יחד עם המחקר. "הבנו שדיכאון לא מספר את כל הסיפור, וייתכן שנצטרך לשאול באופן מפורש על אובדנות," אמרה. יש גם השאלה מתי ואיך לשאול ילדים על המשיכות המיניות שלהם, כדי לעזור לזהות מי שעלולים להיות פגיעים במיוחד. חלק מהרופאים כבר עושים זאת, אמרה מאריי, אבל אין לכך הנחיות כלליות. וכמובן, לאחר שמזהים ילדים עם מחשבות והתנהגויות אובדניות, "עלינו להיות מסוגלים להציע להם עזרה," אמרה מאריי.
זה יכול להיות אתגר מסיבות שונות, כולל המחסור בספקי בריאות נפש לילדים ולבני נוער. הביקוש תמיד עלה על ההיצע, אמרה מאריי, והבעיה החריפה במהלך המגפה. ואז יש גם העובדה שילדים רבים הסובלים מאובדנות אינם זוכים לתמיכת הוריהם. מאריי ציינה שילדים מהמיעוט המיני מיוצגים ביתר בקרב אוכלוסיית חסרי הבית, במיוחד משום שמשפחותיהם דחו אותם. במחקריו שלו, מוסטנסקי מצא כי בריונות עשויה להגביר את הסיכון להתנהגות אובדנית ולפגיעה עצמית בקרב ילדי להטב"ק. לכן תוכניות נגד בריונות בבתי הספר עשויות להיות חלק חשוב במניעה. ובעוד שתמיכת ההורים היא קריטית, כך גם תמיכת האנשים האחרים בחיי הילדים, אמר מוסטנסקי. תמיכה מחברים ומבני זוג רומנטיים, ציין, יכולה לחזק את בריאותם הנפשית של צעירים להטב"ק. באשר למשפחות, מאריי הפנתה למשאבים כמו PFLAG, ארגון לאומי ללא מטרות רווח המציע להורים חינוך כיצד לתמוך בילדיהם ה-להטב"ק.
מה דעתך?
The Pink Times
אודות הכותב/ת

The Pink Times

author.admin.bio

סיפורים נוספים →