חודש הגאווה: הזמן לנתק קשרים

TL;DR

• ג'וש אקלי דוחה את הרעיון של להתפשר עם הומופובים.
• הוא טוען שהגיע הזמן להתמקד בבניית קהילה במקום זאת.
• סקרים אחרונים מראים ירידה בתמיכה בזכויות להט"ב.
• גאווה צריכה להיות על סולידריות, לא על פייסנות.
• חברות אינה יכולה להתקיים בנפרד מערכים.

אנחנו ב-2026, וחודש הגאווה שוב כאן. אבל השנה יש באוויר תחושה אחרת, וזה לא רק הריח של דגלי קשת וקוקטיילים במחיר מופקע. זו קריאה לפעולה, קריאת התגייסות עבור אנשי להט"ב+ להפסיק לשחק יפה עם מי שישמחו מאוד לשלול מאיתנו את זכויותינו. ג'וש אקלי, אסטרטג פוליטי וסולן להקת הקווירפאנק The Dead Betties, נמאס לו כבר לנסות למצוא מכנה משותף עם הומופובים. ולמען האמת, מי יכול להאשים אותו?

אחרי בחירתו של דונלד טראמפ ב-2016, העולם הוצף בטקסטי דעה שקראו לנו לבנות גשרים עם הימין הקיצוני. כאילו להתקרב לאלה שישמחו למחוק את קיומנו הוא הפתרון. ספוילר: זה לא. אקלי טוען שהאסטרטגיה הזו אינה רק טיפשית; היא פשוט מזיקה. למה לבזבז זמן בניסיון לשכנע מי שמסרבים אפילו לשמוע נקודת מבט אחרת? במקום זאת, בואו נתמקד בבניית קהילה עם מי שמבינים את המאבק.

לפי סקר גאלופ עדכני, התמיכה בזכויות להט"ב+ יורדת, והקבלה של טרנסג'נדרים נמצאת במגמת ירידה. בינתיים, חקיקה נגד להט"ב+ מתפשטת כמו אש בשדה קוצים ברחבי בתי המחוקקים המדינתיים, ואלימות נגד אנשים טרנסג'נדרים הפכה כל כך שגרתית שכבר כמעט לא מרימה גבה. הגיע הזמן להתעורר ולהריח את הקפה, אנשים! אי אפשר להמשיך להעמיד פנים שהנושאים האלה הם רק חילוקי דעות. מדובר בחיים ובמוות.

ובואו נדבר על חודש הגאווה עצמו. כמה נבחרי ציבור החלו למתג מחדש את חודש יוני במונחים כמו "משפחות חזקות" ו"חודש המשפחה הגרעינית", כאילו מחיקה שלנו מהחיים הציבוריים היא מראה טוב. לאותם פוליטיקאים יש לאקלי מסר: "אנחנו לא צריכים את האישור שלכם, את ההכרה שלכם או את הרשות שלכם להתקיים. בוודאי שאנחנו לא רוצים את החברות שלכם." הגיע הזמן לנתק קשרים עם מי שלא תומכים בנו.

מזמן מדי, מאנשים קווירים מצפים לסבול עוינות בשם הנימוס. אמרו לנו לשמור על השקט, להימנע משיחות קשות, ולשמר חברויות עם אנשים שמפרסמים רטוריקה נגד טרנסים. אבל בואו נודה באמת: שום חברות לא יכולה להתקיים בוואקום. אם האמונות הפוליטיות של מישהו פוגעות באופן פעיל בקהילה שלנו, הם לא חברים שלנו. הגיע הזמן לשבור את מלכודת הסובלנות הבין-דורית הזו, שהובילה רק להפיכתנו לפחות אנושיים בעיני אחרים.

כשאנחנו נכנסים לעונת הגאווה הזו, בואו נזכור שסולידריות בלי אומץ אינה משמעותית. בריתות ללא מעשה הן רק תיאטרון. וחברות בלי כבוד הדדי? זו בכלל לא חברות. גאווה היא סירוב להיעלם, סירוב להתנצל, וסירוב לקבל עולם שדורש שתיקה בתמורה לקבלה. אז בואו נרים את קולנו, נבנה את הקהילות שלנו, ונילחם זה למען זה. כי אף אחד לא בא להציל אותנו; אנחנו חייבים להפוך לגיבורים של עצמנו.

אז, לכל החברים הרוחניים שבחוץ: אם אתם לא יכולים לעמוד איתנו, אז תזוזו הצידה. גאווה היא לא תרגיל מיתוג, ולא ישתיקו אותנו. בואו נהפוך את חודש הגאווה הזה לחגיגה אמיתית של החוסן שלנו, היצירתיות שלנו, והרוח הבלתי מתפשרת שלנו. המאבק לא נגמר, ואנחנו רק התחלנו.