TL;DR

  • המדיה החברתית הסירה השהיות מובנות כדי להשאיר משתמשים גוללים.
  • כלכלת הקשב מנצלת את בריאותנו הנפשית ואת רווחתנו.
  • משתמשים מתייחסים אליהם כאל מוצרים, לא כאל לקוחות.
  • אסטרטגיות להתנגדות לקצירת תשומת לב כוללות כיבוי התראות.
  • מדיה חברתית יכולה להיות גם חבל הצלה וגם מקור לניצול.

פעם, למדיה החברתית היה שמץ של מכובדות. יכולתם לגלול בפידים שלכם, לסיים סשן, וללכת משם בתחושת סיפוק. אבל הימים האלה חלפו מזמן. עכשיו, כל פלטפורמת מדיה חברתית הפכה למכונה בלתי פוסקת שנועדה להשאיר את העיניים שלכם דבוקות למסך. הכול סובב סביב כלכלת הקשב, מותק, ואנחנו אלה שנקצרים.

זוכרים שפייסבוק הייתה מפסיקה להאכיל אתכם בפוסטים ברגע שהגעתם לסוף הפיד? או כשאינסטגרם הייתה מודיעה לכם שהשלמתם את הפוסטים מהחשבונות האהובים עליכם? התכונות האלה נעלמו מהר יותר מאשר שנת הלילה הטובה האחרונה שלכם. ענקיות המדיה החברתית מיתגו זאת מחדש כ״שיפור חוויית המשתמש״ — אבל בואו נהיה כנים, זו פשוט דרך מתוחכמת לומר שהן רוצות שתמשיכו לגלול כמה שיותר זמן. ולמה? כי אם אתם לא משלמים על המוצר, יקיריי, אתם המוצר.

הפסיכותרפיסטית מייגן קולינס אומרת זאת בפשטות: ״התשומת לב שלכם היא מטבע. מישהו מוציא אותה — וזה לא אתם.״ אנחנו לא רק משתמשים; אנחנו חומר הגלם שמעובד ונמכר למציע הגבוה ביותר. המפרסמים הם הלקוחות האמיתיים, ואנחנו בסך הכול המשתתפים התמימים בתוכנית שלהם.

זהו מעגל אכזרי. ככל שאנחנו גוללים יותר, כך החברות האלה מרוויחות יותר. פלטפורמות המדיה החברתית הפכו כמו האקס הזה שמתקשר רק כשהוא צריך משהו — דורש את תשומת הלב שלכם בלי לתת דבר בתמורה. התוצאה? חרדה, דיכאון, ודור שמודד את ערכו העצמי בלייקים ובשיתופים. זה קוקטייל רעיל שקשה לבלוע.

אבל אל דאגה, אני לא כאן רק כדי להטיל צל על חגיגת המדיה החברתית שלכם. יש לי כמה טיפים שיעזרו לכם להשיב לעצמכם את הזמן ואת תשומת הלב. קודם כול, הכירו את האויב שלכם. זהו את כלי קצירת התשומת לב כפי שהם. קולינס מציעה לפתח זלזול בריא במנגנונים האלה. למשל, גלילה אינסופית נועדה להשאיר אתכם מכורים. לעולם לא תסיימו לגלול אלא אם תחליטו באופן פעיל לעצור.

טקטיקה נוספת? כבו את ההתראות המעצבנות האלה. הן לא שם כדי לעדכן אתכם; הן נועדו למשוך אתכם חזרה לסיבוב נוסף של קצירת תשומת לב. אתם לא חלשים כי קשה לכם להניח את הטלפון; אתם בנחיתות מול חברות בשווי מיליארדי דולרים שתכננו את ההתמכרות הזו.

חיוני להבין שמדיה חברתית יכולה להיות גם חבל הצלה וגם מקור לניצול, במיוחד עבור קהילות מודרות. כפי שקולינס מציינת, ״כלכלת הקשב פוגעת הכי חזק במקום שבו כבר קיימת פגיעוּת.״ הדואליות הזו הופכת את היציאה מהמעגל למאתגרת עוד יותר.

אז מה אפשר לעשות? התחילו בכיבוי ההתראות מהאפליקציה שבה אתם משתמשים הכי הרבה. עברו על שאר האפליקציות שלכם ועשו אותו הדבר עד שתישארו רק עם שתיים שאתם יכולים לסבול. חסמו דפים שמשתמשים בטכניקות קצירת תשומת לב באופן מוגזם. ואל תשכחו להדק את הגדרות הפרטיות. מגיע לכם לקחת בחזרה את תשומת הלב שלכם ולהשתמש בה לטובתכם, לא רק כדי להשמין את כיסי אילי המדיה החברתית.

בעולם שבו המדיה החברתית מתוכננת להשאיר אותנו גוללים, הגיע הזמן להילחם בחזרה. זכרו, אתם לא רק משתמשים; אתם בני אדם עם צרכים ורצונות שמעבר למסך. בואו נשיב לעצמנו את תשומת הלב שלנו ונגרום למדיה החברתית לעבוד בשבילנו, לא נגדנו.

מה דעתך?
אודות הכותב/ת

אמילי צ'ן

אמילי צ'ן היא עיתונאית פיננסית המתמחה במגמות כלכליות המשפיעות על קהילת הלהט״ב. עם רקע בכלכלה מ-MIT ותודעה אנליטית חדה, אמילי מציעה נקודת מבט ייחודית על חדשות פיננסיות, ומתמקדת באופן שבו מדיניות פיסקלית משפיעה על יחידים…

סיפורים נוספים →